תמיד אהבתי לחקור אבל לא ראיתי את עצמי חוקרת באקדמיה. כשהתחלתי ללמוד במסגרת התואר השני במחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר אילן, נרשמתי לקורס ״השתמעויות ונימוס בשיח״ שמסרה פרופ׳ אלדעה ויצמן. השיעור הראשון אצל פרופ׳ ויצמן היה ההתחלה של שארית חיי! הקשבתי מהופנטת לפנינים שיצאו מפיה, היא דיברה את החיים שלי, הבנתי שאני רוצה לחקור עוד ולגלות יותר ממה שאני יודעת, ומיד פניתי אליה בבקשה להנחות אותי בתזה. היא הסכימה. והמעבר לדוקטורט בהנחייתה היה אך טבעי

הנושאים שלימדה פרופ׳ ויצמן ריתקו אותי ובעיקר התחברתי לחקר השיח ולאופן שבו דוברים משתמשים בלשון, לאופן שבו ההקשר משחק תפקיד בהבנת המשמעות של הנאמר

המקרה שהולך איתי מאז היותי בת שש-עשרה יסביר את האופן שבו אני מסתובבת בעולם: בתיכון שלי, אם רצית להיות פופולרית, היית צריכה להיות מקושרת עם המוכרות של הקפיטריה, כן. חברה שלי ואני הלכנו בכל הפסקה ועזרנו למוכרות למכור וכך עלתה קרנינו בעיניי כולן. יום אחד, חברתי נעדרה מהלימודים ואני, באופן טבעי, הלכתי בהפסקה לעזור למוכרות למכור. אחרי דקות ספורות ניגשה אליי אחת מהן, הניחה את ידה על כתפי ואמרה: ״תודה, טל, אנחנו מסתדרות״. כל אדם בעל כשירות חברתית בסיסית, מבין באופן מודע כזה או אחר, שהמוכרת פשוט העיפה אותי מהעמדה שלהן. גם אני הבנתי את המסר שלה, אבל מה שהכי הרעיש לי באוזניים היו המילים שלה, ובעיקר המילה ״אנחנו״. באותו רגע הרגשתי, שהמילה ״אנחנו״ ממקמת אותי בקבוצה אחרת ממנה ומהמוכרת השנייה - יש אותן ויש אותי, ואנחנו לא באותה קבוצה. הרגשתי שהמילה ״אנחנו״ חשובה פה אבל לא ידעתי לנתח את הסיטואציה ולא ידעתי לתת שם לכל שלב בה. היום אני יודעת, קוראים לזה ״מיצוב בשיח״ והוא האופן שבו דוברים ממקמים את עצמם ביחס לאחרים בשיח. מיצוב בשיח הוא עיקר המחקר שלי בדוקטורט

האתר הוא רשת חברתית עבור מדענים וחוקרים לשיתוף מאמרים, למענה על שאלות וליצירת שיתופי פעולה, גם אני שם